מאיפה הגענו:
למה הגענו:
שרון: ברגע שהפכנו למשפחה הבנו שאין עוד מה לחכות וזה הזמן להגשים חלומות. נכנסו לאינטרנט וראינו שקיבוץ גרופית בקליטה. אמרנו שאם זה לא סימן אז מה יכול להיות? מפה לשם, התאהבנו ממבט ראשון וסגרנו מעגל מדהים.
מתגוררים ב:
עוסקים ב:
מה אנחנו הכי אוהבים בקיבוץ?
הפינה האהובה עלינו ביישוב?
הטיול האולטימטיבי שלנו באזור?
איך העתיד נראה?
אנחנו:
שרון (47) עינת (45) אביגיל (16) עלמה (12) נטע (8)
מאיפה הגענו:
הגענו לגרופית לפני כ 15 שנה לאחר 6 שנים במודיעין. אביגיל היתה רק בת שנה וחודשים. שרון הציע לעשות שינוי בחיים, לצאת מהמרדף והלחץ במרכז. באמת שלא היה לנו מושג לגבי קיבוצים אבל החלטנו להתחיל לבדוק את אזור הערבה הדרומית. בדקנו באינטרנט ויצרנו קשר עם רכזי הקליטה באזור הערבה ודי מהר בחרנו בקיבוץ גרופית בגלל האנשים הנחמדים שפגשנו ויחד עם הנוף המהמם שנשקף מהגבעה.
גרים ב:
כרגע אנו גרים בבית קרקע, ארבעה חדרים עם חלקת דשא. בקרוב אנו עוברים לבית חלומותינו, בשכנות לחברינו הטובים, דירה חדשה מרווחת עם נוף משגע לכיוון הרי אדום. לדעתנו מדובר באחת הפנינות של הקיבוץ.
עוסקים ב:
שרון - בתחילת דרכי בקיבוץ עבדתי במטע התמרים והתחברתי לעולם החקלאות. כרגע מנהל את ההשקיה בגד"ש (גידולי השדה) ואחראי על בריכת השחייה. נכון להיום אני לקראת לימודי תואר שני בפסיכולוגיה במטרה לעסוק בתחום בעתיד. עינת - הגעתי מתחום האופנה והעיצוב. עם בואי לקיבוץ קיבלתי הזדמנות לעבוד בחינוך הגיל הרך ויצאתי ללימודים בסמינר הקיבוצים על מנת להתמקצע בתחום. נכון להיום אני מובילה כבר שנה חמישית פעוטון ולומדת במקביל לימודי סטיילינג באופנה.
מה אנחנו הכי אוהבים בקיבוץ:
אנחנו מאוד אוהבים שיש מקום גם לביחד וגם לאינבדואל. כלומר יש מינון בין קיום של אירועים ועשייה קהילתית לבין קיום חיי משפחה איכותיים ופרטיים. אנחנו מאוד אוהבים את המעורבות ויכולת שלנו להשפיע על אורח החיים שלנו דרך השתתפות בוועדות ולהשפיע ישירות על אופי הקיבוץ. כמה שהקיבוץ הזה קטן, יש פה חיבורים משמעותיים, גם לנו וגם לילדים.
הפינה האהובה עלינו בקיבוץ:
יש איזור בקיבוץ שנקרא התצפית. המקום מחולק למתחם של אירועים ופאב ומקום לקומזיצים. לפעמים אנו אוהבים להגיע לשם עם המשפחה בשבתות, ליהנות מהנוף עם איזה פיקניק קטן. אנו גם מאוד אוהבים את התצפית כמקום שמארח אירועים קהילתיים.
הטיול האולטימטיבי שלנו באיזור:
למען האמת, למרות הנוף הממכר, אנחנו לא מספיק חקרנו את האיזור. בתור קיבוץ היינו מצטרפים לטיולים מאורגנים בסביבה. יש לנו פה שביל רגלי שיורד מהגבעה ומגיע לחוות הסוסים של הקיבוץ, משם ממשיכים בסיור דרך המטעים ובסוף עושים קפה על דיונה.
איך העתיד נראה:
אנו בהתרגשות לקראת מעבר לבית החדש, ממש הגענו לנחלה. הקיבוץ עבר לאחרונה להיות קיבוץ מתחדש עם חשיבה מודרנית ומותאמת לגרים בו יחד עם חיזוק המערכת הקיבוצית. יש מקום והזדמנות למיצוי הפוטנציאל וההגשמה העצמית. אנחנו גרים פה 15 שנה וזה ממש הבית שלנו, לא הרגשנו ככה לפני, בטח שלא האמנו איזה מתנה אנו מעניקים פה לילדים שלנו. אין תחליף לחווית הילדות בקיבוץ.
לואיסה הגיעה לישראל מקולומביה כמתנדבת ומצאה את עצמה בקיבוץ גרופית שבערבה. היא הכירה את נמרוד, חקלאי במטע תמרים, ונשארה שם.
איך הכרתם?
אוהבת את הקיבוץ?
מה אתם עושים?
באיזו שעה אתה מתחיל בבוקר?
מה את עושה?
איך המעבר לשדה התעופה רמון?
מה התקציב שלכם?
מה חסר לכם?
על מה לא תוותרו?
הוצאה שאתם מצטערים עליה?
החופשה האחרונה?
